ע"א 1912/20

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת משפטית בשאלה האם הליכי ההוצאה לפועל הסתיימו לפני תחילת הליכי פשיטת הרגל, ומשפיעים על מי מהנושים מקבל עדיפות. לאחר בחינת התיק, החליט בית המשפט לדחות את הערעור. בית המשפט קבע כי הליך ההוצאה לפועל לא הושלם מאחר שהנושה, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, לא קיבל את הכספים לפני שהחייב, דוד קליינר, נכנס לפשיטת רגל. ההחלטה מדגישה את עקרון שוויון הנושים בדיני חדלות פירעון, ומדגישה כי רק כאשר הנושה מקבל את הכספים ניתן לראות הליך כשלם. מקרה זה פורש במסגרת פקודת פשיטת הרגל, המבחינה בין עיקול נכסים לחובות, אך בסופו של דבר הושפע הפסיקה מחקיקות חדשות יותר שהעדיפו כללים אחידים לשני הסוגים. השופטים א' גרוסקופף ונ' הנדל, התומכים בגישתו של בית משפט קמא, הדגישו כי יש לגבור על שוויון בין הנושים, וקבעו כי הביצוע יושלם רק עם קבלת הכספים על ידי הנושה. לעומת זאת, השופט ד' מינץ ציין הבחנה המבוססת על סוג העיקול, אך הסכים עם התוצאה הסופית. בסופו של דבר דחה בית המשפט את הערעור, והורה למערערת לשלם הוצאות בסך 20,000 ₪ לטובת הנאמן.