בר"ע 123/09

תקציר

בית המשפט החליט כי יש לדחות את הבקשה לצו מניעה זמני נגד העירייה. השופט קבע כי אין בסיס משפטי לגבור על שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי במתן צו המניעה או בדיחייתו, שכן לא נפלה טעות בדין או בעובדה בהחלטתם. זאת ועוד, טענות התובעת לא הצדיקו סעד זמני לפי דיני הגנת העבודה. השופטת הפנתה לפסיקה קודמת, פרשת רפי רותם, שקבעה כי עובדים הטוענים לקשר סיבתי בין תלונתם לבין תנאי עבודתם חייבים לעמוד בתנאים מוקדמים מסוימים, לרבות דרישת סמיכות זמן. במקרה זה, תלונת התובע הוגשה בשנת 2005, והבקשה לסעד זמני הגיעה זמן רב מדי לאחר הגשת התלונה. עוד קבעה השופטת כי התובעת לא הצליחה לבסס קשר סיבתי בין תלונתה לבין החלטת העירייה להעבירה. נכונותה של העירייה להציב את התובעת בתפקיד מתאים אחר החלישה אף היא את טענתה. מאחר שהתובע לא עמד בקריטריונים הנדרשים והתנהלות העירייה לא נמצאה בלתי תקינה, נדחתה בקשת רשות הערעור על החלטת בית הדין המחוזי. החלטה זו מייתרת את הצורך בבקשה להקפאת הליכים. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים והם יקבלו הודעה על ההחלטה בדואר.