ע"מ 34974-12-17

תקציר

פסק הדין עוסק בערעורים מאוחדים על היטל המוטל מכוח חוק התכנית להבראת המשק, המטיל מס על העסקת עובדים זרים. המערערים, הפועלים בתחום הבנייה, טענו כי היטל זה מפר סעיפי אי-אפליה באמנות למניעת כפל מס בישראל. לטענתם, למרות התניות החוק האוסרות על העברת ההיטל לעובדים זרים, כוחות השוק הפחיתו בעקיפין את שכר הנטו של עובדים אלה, דבר המהווה אפליה. בית המשפט העליון בפרשת בוכריס דחה בעבר טענות דומות, והדגיש כי ההיטל מוטל על המעסיקים ולא על העובדים. המערערים ניסו לספק תשתית עובדתית לחוות דעת מומחה, אך לא הצליחו להוכיח אמפירית כי ההיטל הפחית את השכר. טענתם בדבר גלגול כלכלי נדחתה, שכן הם לא שילמו את ההיטל ולא סיפקו ראיות לכך שהוא הועבר לעובדים. עוד טענו לאכיפה בררנית, וטענו כי הסכמים עם תאגידים אחרים מפחיתים את חובות ההיטל בנסיבות דומות, אך זו נדחתה. פסק הדין הדגיש כי אין לפגוע בציות החוקי לטעויות בהתנחלויות אחרות, תוך שמירה על מדיניות עקבית בכל הנוגע לשומות היטל. בסופו של דבר נדחו הערעורים, מה שחיזק את כוונת ההיטל לאזן את ההשפעה הכלכלית של העסקת עובדים זרים מבלי להפר התחייבויות אמנות בינלאומיות.