ת"א 38156-05-16

תקציר

הסכסוך העסקי המורכב בין רובינסון לזילכה משתרע על פני מספר מדינות וכולל מיזמים משותפים ברומניה ובמרוקו. ההיסטוריה של ההתדיינות בין הצדדים כוללת הליך בוררות שהסתיים בסופו של דבר. בעקבות זאת הגישו רובינסון וזילכה תביעות זה נגד זה בבתי המשפט בישראל. תביעתו של זילקה תבעה פיצויים כספיים ואחריות מרובינסון, ואילו התביעה הנגדית של רובינסון טענה לעוול כספי מצד זילכה, בעיקר בכל הנוגע להכנסות ממכירת בתי קזינו במרוקו. התביעות העלו טענות וטיעוני נגד רבים בדבר תוקפן של טענות, קיזוז ותום ליבם של הצדדים. במרכז התיק הנדון עמדה בקשה של הנתבעים לחייב את רובינסון להפקיד ערבות כספית להוצאותיהם, בנימוק של חשש ליכולתו של רובינסון לפרוע אותם אם התביעה תיכשל. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה תוך שהוא מצטט פסיקה המדגישה את נדירותם של צווים כאלה ואת הצורך לאזן בין הסיכון לאי פירעון לבין זכותו של התובע לגישה לצדק. במקרה זה קבע בית המשפט כי סיכויי הצלחתו של רובינסון אינם אפסיים, ומצבו הכלכלי לבדו אינו מצדיק את הבקשה. תחת זאת, חויבו הנתבעים לשלם את הוצאותיו של רובינסון בגין הבקשה, בסך 12,000 ₪. ההחלטה התקבלה על סמך נסיבותיו הספציפיות של המקרה, בהתחשב באופי ההליך ובטענות הדדיות של הצדדים, ובהיעדרם, ביום 18.1.17.