ב"ל 40200-04-20

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב תובע שהגיש תביעה נגד מעסיקו, בטענה כי מצב הצוואר שלו נגרם כתוצאה מתנאי עבודתו, ובפרט ממשך הזמן שבילה בעבודה מול מחשב ובנסיעות לעבודה. התובע טען כי האופי החוזר ונשנה של עבודתם, שכלל שימוש במסכי מחשב מרובים ונסיעות ממושכות, היווה מיקרוטראומה, שהובילה למצבם הרפואי. עם זאת, השופט פסק נגד התובע וקבע כי לא התקיימו הדרישות לביסוס תשתית עובדתית לליקוי עקב מיקרוטראומה. החלטת השופט התבססה על מספר גורמים. ראשית, טענות התובעים בנוגע לשעות עבודתם, ובפרט מספר שעות העבודה מול המחשב, לא היו משכנעות ונראו מוגזמות. שנית, היה מחסור בראיות התומכות בטענות התובעים, שכן לא היו רשומות או נתונים כמותיים שיכלו לאמת את היקף ואופי משימות העבודה שלהם. בנוסף, תיאור עבודתם של התובעים היה שונה מהדיווחים שמסר מעסיקם ולא תאם את הדרישות שהותוו בפסקי דין אזוריים קודמים לביסוס מיקרוטראומה. השופטת הדגישה כי עבודתו של התובע כאיש מכירות כללה משימות שונות מעבר לעבודה מול מחשב וכי השימוש במספר מסכים אינו מרמז בהכרח על תנועות צוואר תכופות. יתר על כן, טענות התובע במקרה הנוכחי היו שונות מהודעותיו למוסד לביטוח לאומי, שם לא הזכירו תנועות צוואר או שימוש במספר מסכים. בסיכומו של דבר, השופטת הגיעה למסקנה כי תנאי העבודה של התובע אינם עומדים בקריטריונים למיקרוטראומה ולכן אין צורך להעביר את התיק למומחה רפואי לצורך בחינה נוספת של הקשר הסיבתי בין תנאים אלה לבין מצבו הרפואי של התובע בצווארו. לפיכך נדחתה התביעה, ולא נפסקו הוצאות.