ע"ש 269/09

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה נסובה סביב תקופת ההתיישנות המתאימה לשומת מס רכישה והאם חלפה. המשיב טען כי תקופת ההתיישנות בת חמש השנים לפי חוק מס רכישה טרם חלפה ולכן השומה שהוצאה למערערת תקפה. בתוך כך, טענה המערערת כי יש להחיל את תקופת ההתיישנות בת שלוש השנים לפי חוק מסים עקיפים וכבר חלפה, ולכן השומה אינה תקפה. בית המשפט הסכים עם פרשנותו של המשיב, תוך שהוא מציין את ייחודו של חוק מס רכישה לעומת חוק המסים העקיפים, כמו גם את חקיקתו המאוחרת, ובכך דחה את טענת המערערת. הסוגיה השנייה הייתה סיווג יין הפלטינה של המערערת לצורכי מכס ומס קניה. המערערת טענה כי יש לסווג את המשקה שלהם כ"יין אחר" לפי פרט מכס 22.04, ואילו המשיב סיווג אותו כ"משקה אלכוהולי אחר" לפי פרט מכס 22.08. בית המשפט בחן את מהות הטובין, את השימוש בהם בפועל ואת פרטי המכס הרלוונטיים, והסכים עם סיווגו של המשיב וקבע כי המשקה של המערערת לא הכיל די רכיבי ענבים כדי להיחשב יין. בית המשפט דחה גם את טענתה החלופית של המערערת כי יש לסווג את המשקה כ"משקאות מותססים אחרים" לפי פרט מכס 22.06, ומצא בה הרחבה של הטענה הראשונית וסותרת את עמדותיה הקודמות של המערערת. בנוסף, בחן בית המשפט האם זכאית המערערת לפטור מתשלום חסר לפי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, אשר לטענת המערערת צריך לחול גם אם מצא בית המשפט כי סיווגו של המשיב נכון. בית המשפט חלק על כך, בקובעו כי המערערת לא מילאה אחר התנאים המצטברים לפטור, בפרט שהמערערת לא פעלה בתום לב. לבסוף, התייחס בית המשפט לסוגיית הוספת קנס בגין איחור בתשלום לשומת המס. המערערת טענה כי מאחר שהמס שנוי במחלוקת ונדחה כדין במסגרת הליך ההשגה והערעור, אין להטיל קנס בגין פיגורים עד להכרעה במחלוקת. בית המשפט הסכים עם המערערת וקבע כי קנס הפיגורים יתחיל להצטבר שבוע לאחר חודש מיום מתן פסק הדין. המערער חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למשיב.