ע"פ 31/50

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעורו של בעל חנות על הרשעה בעבירה על פקודת בניין ערים, 1936. המערער בנה גלריה ללא רישיון עירוני, מה שהביא את בית משפט השלום להרשיעו ולהטיל עליו קנס, יחד עם צו הריסה למבנה. הערעור נדחה תחילה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, מה שהוביל את המערער לבקש רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר. השאלה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא פרשנות המונח "מבנה" במסגרת החקיקה הרלוונטית. טענת המערערים, הנתמכת על ידי בא-כוחם, גורסת כי יש להגביל את המונח למבנים המחוברים פיזית למבנה, תוך תיאור הגלריה הבלתי מורשית כרהיטים מיטלטלין. עם זאת, בית המשפט, בראשות השופט זילברג, חולק על פרשנות זו. לטענתם, המילים "או כל דבר הקשור בו" בפקודה מרחיבות את הגדרת "מבנה" ולא קובעות תנאי חדש. בית המשפט מוסיף וטוען כי ההבחנה בין "רהיטים" לבין "מבנה" צריכה להתבסס על השכל הישר ועל מאפייני החפץ הנדון, בהתחשב בגורמים כגון גודל, מטרה והשפעה פוטנציאלית על שלום הציבור. במקרה זה, גודלה הניכר של הגלריה, אופייה הקבוע והסכנות הפוטנציאליות לשלום הציבור מסווגים אותה בבירור כ"מבנה". לפיכך, הערעור נדחה, וההרשעה הקודמת, לרבות צו ההריסה, מתבטלת. השופט דונקלבלום והשופט אסף מסכימים עם פסק הדין.