ת"א 57108-06-13

תקציר

התובעים, זוג נשוי ואב לשישה ילדים, התקשרו עם הנתבעים בחוזה לרכישת חלקת מגורים בהתנחלות קדומים. התובעים טענו כי הוטעו לחשוב כי החלקה חוקית ותישאר מגרש סופי ללא בנייה נוספת סביבו, כאשר למעשה מדובר בקרקע ציבורית ולנתבעים לא הייתה סמכות למכור אותה. התובעים בנו את ביתם על המגרש ללא היתר בניה, ובהמשך גילו כי החלקה הוצגה להם באופן מטעה, וכי לא ניתן להכשיר אותה בשל בעיות תכנוניות. הנתבעים טענו כי התובעים יכלו להסדיר בנקל את מעמד ביתם וכי למועצה המקומית הייתה סמכות לאשר את תכנית החלוקה שתכשיר את בית התובעים. בית המשפט פסק לטובת התובעים, והגיע למסקנה כי הנתבעים אכן הציגו מצג שווא לגבי זהות החלקה ולא פרסמו את תכנית החלוקה, דבר שגרם לתובעים עוגמת נפש רבה והפסדים כספיים. עם זאת, מאחר שעוד ניתנה לנתבעים האפשרות להכשיר את ביתם של התובעים באמצעות פנייה למועצת התכנון העליונה, התובעים היו זכאים רק להפרש שבין שווי ביתם בהיתר בנייה לבין ערכו הנוכחי ללא היתר. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובעים 580,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, כפיצוי על ההפרש בשווי הבית. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם פיצויים בגין עוגמת נפש בסך 75,000 ₪ לכל תובע, וכן הוצאות משפט של התובעים, לרבות הוצאות משפט והוצאות חוות דעת מומחים. סכום זה נקבע על 30 אלף שקל. לנתבעים ניתנו 12 חודשים להכשיר את חלקת התובעים או לעמוד בתשלומי פיצויים נוספים כפי שנקבע על ידי בית המשפט.