רבני 1074635/01

תקציר

מדובר בזוג נשוי עם ארבעה ילדים, כאשר האישה הגישה בקשה לגירושין ומשמורת ילדים, והבעל עזב את הארץ וסירב לשתף פעולה עם בית המשפט. גם משפחתו של הבעל סירבה לסייע לבית המשפט לאתר אותו ולמסור את פרטי הקשר שלו, וכתוצאה מכך התנהל הליך משפטי ממושך. בסופו של דבר נסעה האישה לז'נבה כדי לסיים את הגירושין בהסכמת הבעל. עם זאת, התנהלותו של הבעל ומעשי משפחתו הביאו את בית המשפט לחשוד כי הוא מנסה לעגן את האישה. מאמציו של בית הדין הרבני לכפות על משפחת הבעל לשתף פעולה התפרשו כרדיפה ואכזריות. הבעל ערער על החלטת בית הדין האזורי שלא לפסול את עצמו, בטענה למשוא פנים וחוסר משוא פנים. בית הדין הגבוה לצדק דחה את הערעור, לא מצא כל הצדקה לטענות הבעל ושיבח את התנהלות בית הדין האזורי בניסיונו לאתר את הבעל ולהכריע בתביעת הגירושין. בית המשפט קבע כי פעולתו של בית הדין האזורי הייתה חוקית והכרחית, בהתחשב בנסיבות. בנוסף, קבע בית הדין הגדול כי טענותיו של הבעל בדבר משוא פנים אינן מבוססות וכי חוסר הנוחות שלו מההחלטות נבע מפתרון מהיר של סכסוך הנישואין, שלא לטובתו. זאת ועוד, בית הדין קבע כי התנהגותו של הבעל ושל בני משפחתו מעידה על ניסיון לעגן את האישה, דבר המצדיק את תגובתו הנחרצת של בית הדין האזורי. בית הדין הגדול אף הורה על חילוט כספי הפיקדון של הבעל, בסך 15,000 ₪, והעביר אותם לאישה לכיסוי הוצאותיה הנובעות ממעשיו של הבעל לשעבר. בפסק הדין הודגש כי בן זוג המסרב להתגרש ללא הצדקה ולהתנות זאת בדרישותיו הוא אכן בעל "מעגן", ועל בית המשפט לעמוד על סמכותו למנוע עיגון.