רמ"ש 57452-09-23

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין הורים גרושים בנוגע להסדרי המשמורת על ילדם. האם ערערה על החלטת ערכאה נמוכה יותר, שמינתה רכזת הורים בעלת סמכויות קבלת החלטות לפתרון חילוקי דעות בין ההורים. הערעור התמקד בכמה סוגיות מרכזיות. ראשית, האם לערכאה נמוכה יותר הייתה סמכות לשנות הסכמים קודמים שקיבלה תוקף בפסק דין מחודש מאי, במיוחד מאחר שהצדדים הסכימו להסכמים אלה. בית המשפט קבע כי הערכאה הנמוכה חרגה מסמכותה בכך ששינתה את הסכמי מאי ללא הסכמת שני הצדדים וללא מנגנון מתאים. שנית, הערר בחן האם ראוי להעניק סמכויות החלטה רחבות היקף למתאם הורים, במיוחד מבלי להגדיר סמכויות אלה באופן ברור. בית המשפט קבע כי אמנם ניתן עקרונית להעניק סמכויות כאלה בנסיבות מסוימות, אך חוסר הבהירות וההגדרה במקרה זה הוא בעייתי. בנוסף, הדגיש בית המשפט את הקשיים המובנים בתהליכי תיאום הורי ואת הפגיעה הפוטנציאלית בתקינות התהליך אם למתאמת תהיה סמכות קבלת החלטות. שלישית, הערעור בחן האם ניתן לחייב הורים להשתתף בתיאום הורי. בית המשפט מצא כי במקרה זה, סירובה של האם להשתתף היה סביר בהתחשב באיומי העבר של האב כלפיה ובאופי האלים של הסכסוך ביניהם. לאלץ אותה להשתתף בפגישות תיאום הוריות לא יועיל ללא שיתוף הפעולה שלה. כמו כן, בית המשפט ציין את האתגרים הכרוכים בחיוב הורים לשלם עבור שירותי תיאום הורים פרטיים, מה גם שהקטין לא נהנה ישירות מהליך זה. לבסוף, קבע בית המשפט כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר לתת עדיפות להנחיות מתאם ההורים על פני המלצות רופא המשפחה של הילד אינה ראויה ואינה נתמכת. משכך, התקבל הערעור, וההוראות הנוספות בפסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר נדחו. האב חויב לשלם לאם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 שקל, וניתן היה לפרסם את פסק הדין בעילום שם.