פש"ר 2131/06

תקציר

חייב נכה, השוהה בהוסטל ומתקיים מקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי וממשכורת סמלית מעבודות שיקום, ביקש להאריך את תכולת הפטור מפשיטת רגל כך שתכלול חובות מזונות כלפי הביטוח הלאומי ואשתו הגרושה. הביטוח הלאומי התנגד לבקשה, בטענה כי חובות מזונות מוחרגים בדרך כלל מהפטרים בפשיטת רגל, והציע ניכוי חודשי של 10% מקצבת הנכות של החייב כתרופה. הנאמן והחייב טענו כי נסיבותיו החריגות של החייב מצדיקות התייחסות מיוחדת, ובית המשפט נעתר לכך. בית המשפט, שהכיר במצבו הכלכלי והבריאותי הקשה של החייב, נעתר לבקשה והאריך את ההפטר כך שיכלול גם את חוב המזונות כלפי הביטוח הלאומי. החלטה זו התבססה על שיקול הדעת שמקנה סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל, המאפשר לבית המשפט לקבוע את החבות בגין חובות מזונות. בית המשפט שקל את נסיבותיו של החייב, לרבות נכותו, הכנסתו הזעומה והיעדר תועלת מעשית לביטוח הלאומי או לאוצר המדינה בניכוי אחוז קטן מקצבת הנכות שלו. פסק הדין הדגיש את ההיבטים החברתיים של הליכי פשיטת רגל ואת הזכות לקיום הוגן בכבוד, וקבע כי הפתרון המוצע על ידי הביטוח הלאומי יגרע מקיומו הדל ממילא של החייב ללא כל תועלת משמעותית למוסד או למדינה. בית המשפט הגיע למסקנה כי במקרה זה, דרך הפעולה הראויה היא לפטור את החייב מחובת המזונות שלו לחלוטין.