עמ"נ 42120-10-20

תקציר

פסק דין זה הוא ביחס לערר על החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים בעניין הפיצויים והיטלי ההשבחה. הערר מבקש לערער על החלטת הוועדה לאשר פטור יחסי לשלושה משיבים מתשלום היטל השבחה. המשיבים, שלושה אחים שירשו חלקת אדמה מאמם, מתכננים לפתח את הקרקע לשש דירות. הוועדה קבעה כי כל אחד מהאחים, הנחשבים ליחידות כלכליות עצמאיות, זכאי לפטור בגין דירה של עד 140 מ"ר. פסק הדין, התואם את החלטת הוועדה, מדגיש כי יש לראות במשיבים, על אף היותם בני משפחה, יחידות כלכליות עצמאיות ולפיכך זכאיות לפטור. פסק הדין מתבסס על פרשנות החוק הרלוונטי, שאינו מגביל את מספר הפטורים לחלקה אלא מתמקד בשימוש בקרקע למגורים ובגודל הדירות הבנויות. בית המשפט דן גם בכוונת המחוקק העומדת מאחורי פסקת הפטור, המבקשת לאזן בין האינטרסים של בעלי נכסים בודדים לבין האינטרס הציבורי בהטלת היטל השבחה. בהגיעו למסקנה זו, בוחן בית המשפט פסקי דין קודמים ואת המסגרת הנורמטיבית הסובבת את הסוגיה. פסק הדין המרכזי של בית המשפט העליון, בעניין דיבון, מתפרש כמעביר את המוקד לקיומן של יחידות כלכליות עצמאיות. בית המשפט מגבש קריטריונים לקביעת יחידות כלכליות עצמאיות, לרבות גיל, כושר השתכרות וקיומו של תא משפחתי עצמאי. בפסק הדין צוין כי קריטריונים אלה אינם מוחלטים ועשויים להשתנות במקרים חריגים. בנוסף, בית המשפט מתייחס לטענת המערערת כי אין להיות זכאים למשיבים, כבני משפחה אחת, לפטורים מרובים. בית המשפט דוחה טענה זו ומדגיש כי מקור זכויות המשיבים אינו רלוונטי וכי יש לבחון כל משיב לגופו. בית המשפט נוגע גם בקשיים הטמונים בהגדרת התא המשפחתי, במיוחד בהקשר של דיני התכנון והבניה. בסופו של דבר, הערר נדחה, והחלטת הוועדה מתקבלת. בית המשפט מדגיש כי פסיקתו ספציפית לנסיבות מקרה זה ואין לפרש אותה כאימוץ של אמות המידה שהתוותה הוועדה. המערער נדרש לשאת בהוצאות השימוע, וההחלטה מתקבלת סופית בהעדר הצדדים.