ת"א 45895-02-17

תקציר

התובעים, חברי מועדון ספורט, תבעו את המועדון ואת העמותה שלו על הזכות לפדות את השקעותיהם ועל היכולת לסחור בחבריהם. הנתבעים טענו כי בקשות התובעים רחבות מדי וכי הסוגיות העיקריות שעמדו על הפרק הן האפשרות לפדות מניות ולסחור בהן כאמצעי להעברת חברות במועדון. בית המשפט בחן שלוש רמות של בקשות אלה: הרובד הפרוצדורלי, הרובד החוזי העובדתי והנדבך המשפטי. ברובד הפרוצדורלי מצא בית המשפט כי ההחלטה לבטל את זכות הפדיון לא התקבלה כדין על פי תקנון העמותה, שדרש רוב קולות באסיפה הכללית, וההחלטה התקבלה על ידי הוועד הפועל במקום. אשר לרובד החוזי העובדתי, בית המשפט קיבל את טענת התובעים כי רכשו את הזכות לפדות ולסחור בחבריהם עם הצטרפותם למועדון, והעמותה לא הוכיחה כי זכות זו שונתה כדין. הרובד המשפטי היה המשמעותי ביותר, הנוגע לאפשרות מימוש והעברת זכויות חבר באמצעות מסחר במניות. בית המשפט הכיר בכך שלאגודה העות'מאנית המקורית הייתה הזכות לפדות השקעות וחברות מסחר. עם זאת, כאשר העמותה נרשמה כחברה לתועלת הציבור, החוק אסר על העברת חברות. בית המשפט בחן את נכסי המועדון ומצא כי זכות השימוש במתקני המועדון מוקנית להתאחדות. עוד הוכח כי העמותה הציגה מצגים לאורך השנים, הכירה בבעלי המניות של החברה כחברים ואפשרה להם להעביר את זכויותיהם באמצעות מסחר במניות. בית המשפט מצא כי מטרת הקמת החברה הייתה לעקוף את החוק, ולהפוך את החוזה לבלתי חוקי. עם זאת, בהתחשב בתום ליבם של התובעים, במערכת היחסים החוזית ארוכת הטווח ובמצגים שהציגה העמותה, בית המשפט לא ביטל את עסקאות העבר. תחת זאת, היא הורתה לעמותה לפדות את זכויות התובעים באופן חלקי על פי בקשה, כאשר הערך יורד עם הזמן, כדי לאזן בין האינטרסים של כל הצדדים ולקיים את החוק. עוד נקבע בפסק הדין כי לתובעים שרכשו את זכויותיהם ישירות מהעמותה עומדת הזכות לפדות את השקעותיהם. העמותה חויבה לשלם את הוצאות התובעים, ואילו הבקשה לתביעה נגזרת נדחתה.