ב"ל 2547-11-20

תקציר

החלטת בית המשפט, המבוססת על חוות דעתו של ד"ר בשוראי, היא כי קיים קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין החמרת ליקויי הצוואר והגב. חוות הדעת של ד"ר בשוראי הייתה מפורטת, מנומקת והופנתה לספרות רפואית, ובית המשפט מצא בה בסיס אמין לקביעת הקשר הסיבתי. חרף טענות הנתבע כי חוות דעתו של המומחה הייתה לקונית, חסרת תימוכין ורעיונית, מצא בית המשפט כי המומחה ערך בדיקה יסודית של ההיסטוריה הרפואית של התובע ותמך את טענותיו בספרות רפואית רלוונטית. המומחה ייחס את החמרת מצבו של התובע לתנודות בכל הגוף שחוו במקום עבודתם במשך 27 שנים והגיע למסקנה כי הדבר החמיר את מחלת השחיקה הניוונית הקיימת שלהם. קביעה זו התבססה על הספרות הרפואית והיה לה משקל משמעותי בהחלטת בית המשפט. משכך, חויב הנתבע לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחתו של התובע, בסך של 2,500 ₪, ונקבע כי קיים קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין החמרת ליקויים. כמו כן הועלתה האפשרות לערער, אותה ניתן להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המערער.