ע"א 7386-09-13

תקציר

הדיון נסוב סביב התובע שתבע את הנתבע על נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונה בעבודה שאירעה לפני כשבע שנים, וטען כי התאונה גרמה לו לסוכרת, ולכן דרש פיצוי על נזקיו. בית משפט קמא קיבל את תביעת התובע ופסק לו פיצוי בסך 2.3 מיליון ₪. שני הצדדים ערערו על פסק הדין. השאלות העיקריות להכרעה בערעורים הן: ראשית, קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הופעת מחלת הסוכרת; שנית, גם אם יוכח קשר סיבתי כזה, האם יש לייחס לתאונה את מלוא הנכות עקב מחלת הסוכרת או רק חלק ממנה; ושלישית, שיעורי הנכות האחרת, והשאלה האם היה על התובע להגיש בקשה לגמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, וההשלכות של הימנעותו מכך. בית המשפט קבע כי התובעת הצליחה להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין התפרצות מחלת הסוכרת, למרות שאין אסכולה רפואית מוכרת המבססת קשר כזה. זאת, משום שדי היה בראיות התובע כדי להוכיח את הקשר, במיוחד נוכח סמיכות התאונה לפרוץ המחלה. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי לא היה צריך לייחס את הנכות המלאה עקב מחלת הסוכרת לתאונה, שכן היה אירוע לחץ נפשי נוסף בחיי התובע בסמוך למועד התאונה, שלא היה קשור אליו. לפיכך, שיעור הנכות עקב מחלת הסוכרת שנגרמה כתוצאה מהתאונה נקבע על 46.6%, ושיעור הנכות הנוירולוגית כתוצאה ממנה על 6.6%. אשר לשיעורי הליקויים האחרים, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעתו של בית משפט קמא, מה גם שהמומחים נחקרו בחקירה נגדית על ידי שני הצדדים וחוות דעתם התקבלו על ידי בית המשפט. בית המשפט קיבל גם את טענת הנתבעים כי התובע לא מיצה את חובתו להפחתת הנזק כאשר לא הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לגמלת נכות כללית, שאינה דורשת הוכחת קשר סיבתי. לפיכך, ינוכו מהפיצויים להם זכאי התובע לגמלת נכות כללית, ובלבד שיגיש תביעה כזו למוסד לביטוח לאומי בתוך 45 יום. אם התובע לא יגיש תביעה בתוך התקופה הנקובה, יבוצע ניכוי רעיוני מהפיצוי בגין גמלת נכות כללית. עוד קבע בית המשפט כי יש לתקן את סכום ההפסד החודשי והפיצוי בגין אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, וכי אין לנכות תקבולי ביטוח. לבסוף קבע בית המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו, וכי הערבויות שניתנו על ידי הצדדים יוחזרו להם. בהתאם לכך, סך הפיצויים לפני ניכויים נקבע על סך של 2,165,000 ₪, אשר ישולמו לתובע לאחר ניכוי הסכומים להם זכאים הנתבעים.