דנ"א 1297/20

תקציר

בהליכים אלה בחן בית המשפט היבטים שונים של הורות, בפרט בעת קביעת הורות משפטית לאנשים שאינם קשורים ביולוגית באמצעות צווי הורות שיפוטיים. השאלה המרכזית הייתה האם צווים אלה הם הצהרתיים ומכירים בהורות קיימת, או מכוננים, יוצרים הורות משפטית באופן פרוספקטיבי. מבחינה היסטורית, צווים כאלה נוצרו עבור זוגות חד-מיניים המנווטים פונדקאות או תרומת זרע, אך כיום הם חלים על זוגות הטרוסקסואלים המשתמשים במסלולי רבייה דומים. בית המשפט הכיר בארבעה יסודות של הורות במשפט הישראלי: גנטי, פיזיולוגי, אימוץ ו"זיקה לזיקה" (הורות עקב זיקה ביולוגית של בן זוג). פסק הדין סקר חקיקה כמו חוק הפונדקאות והאימוץ, אך ציין את הוואקום המשפטי בכל הנוגע לתרומת זרע ופונדקאות בחו"ל, שהוביל להתפתחותם של צווים שיפוטיים אלה. בית המשפט הגיע למסקנה כי צווי הורות שיפוטיים צריכים להיות מכוננים בשל היעדר הנחיה חקיקתית מפורשת והצורך בהליכים משפטיים שיבטיחו את האינטרסים של כל הנוגעים בדבר, ובמיוחד של הילד. עוד התייחס בית המשפט לכך שלצורך הרישום יש צורך בהצגת תעודה ציבורית המאשרת הורות, ואין די בהודעה של ההורים בלבד. החלטה זו עולה בקנה אחד עם מטרת העל של שמירה על מסגרת משפטית יציבה התואמת מבנים משפחתיים חדשים עם הכרה משפטית הולמת. הדיון כלל שיקולים רגשיים ופסיכולוגיים למשפחות והכיר בשינויים חברתיים וטכנולוגיים המשפיעים על הדינמיקה המשפחתית.