ת"א 58273-02-13

תקציר

השופט, ארנון דראל, בחן ביסודיות את הטיעונים והמסמכים שהציגו הצדדים בשתי בקשות נפרדות. הבקשה הראשונה, שהוגשה על ידי התובעת, מבקשת לחייב את בנק לאומי לגלות ולאפשר עיון במסמכים מסוימים. השופט פוסק כי יש לדחות את הבקשה ביחס למסמך הראשון הנזכר, אך לקבלה ביחס למסמך השני. נימוקי השופט מבוססים על עקרון הגילוי הרחב להבטחת השוויון בין בעלי הדין. עם זאת, חובת הגילוי אינה חלה על מסמכים המוגנים בחיסיון עורך דין-לקוח. השופט בוחן את פקודת הראיות ואת הפסיקה הקודמת כדי לקבוע את היקפה של חיסיון זה ומוצא כי המסמך השני המבוקש על ידי התובע, המתעד הליך קיים בבנק, אינו נופל תחת חיסיון עו"ד-לקוח. לכן, בנק לאומי חייב לגלות את זה. לעומת זאת, המסמך הראשון, המסכם דיון בעסקאות סוף שנה, נמצא קשור באופן מהותי לשירות המקצועי הניתן על ידי עורכי הדין ולכן מוגן בחיסיון עורך דין-לקוח. הבקשה השנייה, שהוגשה על ידי הבנקים ורואי החשבון, מבקשת להורות לתובע להפקיד ערבות להוצאותיהם, כמתחייב מחוק החברות. השופט מקבל בקשות אלה בחלקן וקובע כי על התובע להפקיד 2 מיליון שקל כערובה להוצאות כל הנתבעים שביקשו. בקבלת החלטה זו מתחשבת השופטת במצבו הכלכלי של התובע, במורכבות התביעה ובפסיקה קודמת בנושא. השופטת מדגישה כי מטרת הערבות היא להבטיח כי הנתבעים יוכלו לגבות את הוצאותיהם מהתובע. בנוסף, מציינת השופטת כי המעטפה שהוגשה לעיונם תועמד לרשות באי כוח בנק לאומי עם סיום השביתה במזכירות בית המשפט. החלטה זו מיום 28.7.16.