ת"א 13500-02-15

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה אזרחית שהגיש בעל רישיון ניכיון שיקים נגד שני נתבעים, מרדכי ויהודית בן צבי, על בסיס הסכם הסדר חוב שנחתם בין הצדדים בדצמבר 2014. התובעת טענה כי הנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם הכספיות על פי ההסכם. הנתבעים טענו כי ההסכם בטל בשל פגמים בצוואה, לרבות הטעיה, עושק וכפייה מצד שלישי, דוד מרציאנו. בית המשפט מצא כי מרציאנו ניצל את גילם המתקדם, חולשותיהם הפיזיות והנפשיות וחוסר ניסיונם של הנאשמים, והערים עליהם לתת לו עשרות שיקים פתוחים במשך שנתיים, בהם השתמש לצרכיו. התובע, אשר הוזיל שיקים אלה והחזיר את התמורה למרציאנו, לא היה שותף לתרמית זו. עם זאת, התובעת הייתה מודעת לפגיעותם של הנתבעים בעת חתימת הסכם הסדר החוב, אך בחרה להתעלם ממנו. יתר על כן, תנאי ההסכם נמצאו גרועים באופן בלתי סביר מהרגיל, תוך ציון סכום חוב מוגזם וריבית מופרזת במקרה של אי תשלום. על יסוד ממצאים אלה קבע בית המשפט כי לנתבעים עומדת כל זכות לבטל את ההסכם מחמת עושק כמפורט בסעיף 18 לחוק החוזים. כמו כן נקבע כי הודעת הביטול נשלחה תוך זמן סביר. לפיכך, ההסכם נחשב בטל, ותביעת התובע כנגד הנתבעים נדחתה. התובע חויב לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪. בנוסף, הנתבעים הגישו הודעת צד ג' נגד מרציאנו, שלא הציג כתב הגנה. בית המשפט פסק כי על הצד השלישי לפצות את הנתבעים בגין אגרת ההודעה ושכר טרחת עורך דין נוסף, בסך 10,000 ₪. הכרעת הדין הדגישה את מעשי המרמה של מרציאנו, שהורשע אף הוא בפלילים, ונתנה תוקף לזכותם של הנאשמים לבטל את הסכם העושק.