בע"מ 5376/05

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבקשה למתן רשות ערעור על פסק דין קודם הקשור לאפוטרופסות ותקופת ההתיישנות. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, שפסק לטובת בקשת אפוטרופוס להוצאות משפט המכסות את השנים 1983-2000 עבור חסוי שבטיפולו. המבקש, האפוטרופוס הכללי, טען כי הבקשה לתשלום אגרות התיישנה, שכן הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות. עם זאת, בית המשפט לענייני משפחה, ולאחר מכן בית המשפט המחוזי, הסתמכו על סעיף 12 לחוק ההתיישנות, המחריג את התקופה שבה תובע היה אפוטרופסו של הנתבע מחישוב תקופת ההתיישנות. המבקש ערער על החלטה זו, תוך התמקדות בפרשנות סעיף 12 ובטענה לשיהוי מצד האפוטרופוס. לאחר ששקל את הטענות, החליט השופט שלא להיעתר לבקשת רשות הערעור, תוך שהוא מסכים עם פרשנותן של הערכאות הנמוכות יותר לסעיף 12 ולא מוצא עילה לתמוך בטענת השיהוי. השופטת הדגישה את עדינותם של יחסי אפוטרופסות ואת הצורך לגשת לכל מקרה לגופו כאשר בוחנים את תחולתו של סעיף 12. בנוסף, השופט הציע כי אם האפוטרופוס הכללי ירצה להגביל את מסגרת הזמן להגשת בקשות לאגרה, הוא יוכל לפעול לשינוי החוק או להוציא הנחיות. פסק הדין מדגיש את חשיבות האיזון בין הזכויות והיחסים הכרוכים בתיקי אפוטרופסות ומציע פרשנות תכליתית של תקופת ההתיישנות.