תמ"ש 48183-03-10

תקציר

המבקשת הגישה תביעת גירושין או לחילופין שלום בית בבית הדין הרבני האזורי לפני כשלוש שנים, והמשיבה הגישה תביעה שכנגד בבית המשפט האזרחי. בית המשפט האזרחי פסק לטובת המבקש, וקבע כי לבית הדין הרבני סמכות לדון בתיק בשל הגשתו הראשונית של המבקש, והעובדה שהתביעה וכריכתה היו אמיתיות. עוד צוין בפסק הדין כי טענת המשיב בדבר היעדר סמכותו של בית הדין הרבני הגיעה מאוחר מדי ולא הועלתה בהזדמנות הראשונה. כמו כן, בית המשפט האזרחי לא מצא טעות בכוונת המבקש להתגרש, וגם לא בכריכת נושאים כגון מזונות, משמורת ורכוש לבקשה, ועל כן על בית הדין הרבני לדון בתיק. בית הדין התייחס גם לטענת המשיב כי מהחלטותיו הקודמות של בית הדין הרבני לסגור את התיק משתמע כי הוא סיים את הליכיו, והבהיר כי כוונת בית הדין הרבני הייתה להקפיא את ההליך ולא לבטלו, מה גם שחלק מהדיונים כבר התקיימו, ובהחלטה האחרונה נקבע במפורש על הקפאה של חודשיים. לפיכך, התיק היה עדיין בחיים ופסק הדין של בית המשפט האזרחי עמד בעינו, אך אם ההקפאה עברה ללא כל פעולה נוספת מצד המבקש, אזי המשיב יכול להגיש מחדש בבית המשפט האזרחי. המשיב חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למבקש.