ת"א 40061-08-17

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך הנוגע לדירת דיור ציבורי בראשון לציון, ישראל, בין החברה המשכנת התובעת לבין הנתבע, יוסף אמסלם. יוסף טוען כי התגורר בדירה ברציפות משנת 2007 או 2008, לאחר גירושיו ופרידו מבת זוגו, ומבקש להיות מוכר כ"דייר ממשיך" על פי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי. בתוך כך, החברה המשכנת טוענת כי יוסף לא התגורר בדירה בתקופה המדוברת ולכן אינו זכאי להמשיך ולהתגורר בה לאחר פטירת השוכרת החוזית, אמו, בשנת 2015. השאלה המרכזית היא האם יוסף התגורר בדירה ברציפות מיום 1.8.2009 ועד לפטירת אמו, שכן מדובר בדרישה קריטית על מנת להיחשב לדייר ממשיך על פי החוק. השופט בחן בקפידה את הראיות שהציגו הצדדים, לרבות עדויות עדים, תצהירים ומסמכים שונים. הם כוללים דוחות ביקור מהשנים 2006 עד 2017, המציינים את דיירי הדירה במהלך ביקורי מעגל, ומראים כי שמו של יוסף הופיע לראשונה בדוחות בשנת 2011. השופט מצא סתירות וסתירות בעדויות יוסף ועדיו בנוגע למועד כניסתו לדירה. יתר על כן, השופט סבר כי אין זה סביר שיוסף נמנע מלהציג ראיות מוצקות יותר, כגון מסמכים רשמיים ורישומים רשמיים, כדי לתמוך בטענתו למגורים רצופים, במיוחד לאור חשיבותה של התקופה שבמחלוקת. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי יוסף לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ולא התגורר בדירה ברציפות בין השנים 2009 ל-2015. לפיכך, הוא אינו דייר ממשיך כהגדרתו בחוק. בעקבות זאת פסק השופט לטובת החברה המשכנת, הורה על פינוי יוסף מהדירה בתוך 60 יום ופסק לתובע 7,000 שקל הוצאות ושכר טרחת עורך דין.