ת"א 2888-01-10

תקציר

בית המשפט החליט כי יש לקבל את הבקשה לדחיית התביעה נגד המבקש, שהוא הנתבע השלישי בתיק. החלטה זו התקבלה לאחר ששקלנו את הטיעונים שהציגו הצדדים. הפיטורים מוצדקים מכמה סיבות. ראשית, בית המשפט אינו מחויב לדחות תביעה על הסף לפי תקנות סדר הדין האזרחי 100 ו-101, אך יש לו שיקול דעת לעשות כן במקרים מסוימים. דחיית תביעה היא צעד דרסטי שיש לנקוט רק במצבים קיצוניים, ובית המשפט מעדיף לתת החלטה מהותית. במקרה זה, ברור כי התובעים לא יצליחו, גם אם כל העובדות שהוצגו בתביעתם נכונות. עיון בכתבי הטענות מעלה כי פעולות המבקשים היו בהתאם לחוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א-1981. הנתבע השלישי, בנק ישראל, נדרש לפרסם הודעת הגבלה על סמך המידע שמסר בנק דיסקונט בנוגע לחשבונות התובעים. תפקידו של בנק ישראל הוא בעיקר פיקוחי והוא אינו מעורב בהליכי ההגבלה. על פי החוק, קיים הליך לערער על הגבלות אלה, ומומלץ לתובעים לנקוט בדרך פעולה זו. עוד ראוי לציין כי העברת המידע לחברות נתוני אשראי נעשתה כדין ובהתאם לחוק נתוני אשראי משנת 2002. זאת ועוד, התביעה כנגד הנתבע השלישי נעדרת שחר לעניין עילת לשון הרע, שכן קיימת לגביו הגנה לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע. כך גם לגבי העילות המנויות בפקודת הנזיקין. אין כל אינדיקציה לכך שבנק ישראל פעל ברשלנות, שכן פעל בהתאם להוראות בנק דיסקונט. בסיכומו של דבר, התביעה נגד הנתבע השלישי נדחית, והתובעים אחראים לכיסוי הוצאותיו המשפטיות של הנתבע, בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ. החלטה זו ניתנה בהיעדרם של שני הצדדים, והמזכירות תעביר להם פסק דין זה.