עת"מ 6764-03-11

תקציר

המחלוקת העיקרית בפסק דין זה נסובה סביב חובות מס ארנונה והאם חלק מחובות אלה בוטלו עקב שיהוי. העותרת טוענת כי יש לבטל את חובות המס מלפני שנת 2000 משום שהעירייה המשיבה לא נקטה בהליכי גבייה מנהליים כלשהם בתוך שבע שנים, כנדרש. מנגד, טוענת העירייה המשיבה כי הליכי הגבייה שנפתחו בשנת 2005 והשעבוד שהוטל על הנכס בשנת 2006 תקפים ודי בהם כדי להבטיח את כל החובות, לרבות אלה שקדמו לשנת 2000. העותר, המייצג את החייב המנוח, לא העלה כל התנגדות בעת רישום השעבוד או במהלך הדיון בדבר מינוי כונס נכסים, ובחר במקום זאת להגיש עתירה כעבור שנתיים. פסק הדין מצדד בעירייה המשיבה וקובע כי טענת העותרת פסולה מחמת שיהוי ניכר. בית המשפט מדגיש כי תקופת ההתיישנות היא טענה פרוצדורלית ויש להעלותה בהזדמנות הראשונה, דבר שבמקרה זה לא נעשה. כמו כן, על פי פסק הדין, תיקוני החקיקה הנוגעים לגביית מסים, המיטיבים עם חובות המס למדינה, חלים באופן מיידי ואינם מוגבלים לחובות שנצברו לאחר מועד החקיקה. מאחר והמשיבה פתחה בהליכי גבייה בתוך תקופת ההתיישנות, החוב נחשב תקף והשעבוד שהוטל על הנכס מבטיח את פירעונו. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותר חויב בהוצאות המשפט של המשיב ובשכר טרחת עורך דינו בסך 30,000 ₪.