ת"פ 3039/04

תקציר

המבקש ביקש לספור את תקופת פסילתו מלהחזיק ברישיון נהיגה מיום פסילתו המנהלית (30.11.2003), ולא מיום מסירת רישיונו לכאורה למזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה (23.02.2005). המבקש טען כי רישיונו נתפס על ידי משטרת ישראל בעת פסילתו המנהלית ולא הוחזר מאז; לפיכך, תקופת הפסילה צריכה להתחיל במועד המוקדם יותר כפי שנקבע בגזר הדין. המשיב, לעומת זאת, טען כי הרישיון לא הופקד בבית המשפט עד שנת 2005, ויש לספור את תקופת הפסילה ממועד זה. השופט ציין כי קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים על השתלשלות האירועים ותיק בית המשפט לא הבהיר את העובדות. עם זאת, לא הייתה מחלוקת כי רישיונו של המבקש הופקד בבית המשפט ביום 23.02.2005. על פי פקודת התעבורה והתקנות, תקופת הפסילה מתחילה במועד גזר הדין, למעט התקופה עד למסירת הרישיון לרשות. השופט הדגיש את הרציונל העומד מאחורי חובת הפקדת הרישיון, הכולל הוכחת אפקטיביות הפסילה ומניעת שימוש לרעה. השופט התייחס לחוקים ולתקנות הרלוונטיים, לרבות הוספת תקנה 557(ה) לתקנות התעבורה, המתייחסת למצבים בהם הופקד הרישיון במסגרת הליך פסילה אחר. השופט הגיע למסקנה כי התקנה אינה חלה רטרואקטיבית על המקרה הנוכחי. בהסתמך על פסיקה קודמת, הלכה מזרחי, קבע השופט כי רישיונו של המבקש הופקד במשטרה בעת הפסילה המנהלית, אשר עונה על דרישת הפיקדון. לפיכך, יש לספור את תקופת הפסילה ממועד הפסילה המנהלית כפי שביקש המבקש. השופטת דחתה גם את בקשתו הנוספת של המבקש לאפשר לו ללמוד למבחן נהיגה לפני תום תקופת פסילתו, שכן מדובר בשינוי בעונש.