ת"א 34747-10-18

תקציר

המחלוקת נסובה סביב איחור במסירת דירה שנרכשה על ידי התובעים מהנתבעת. מסירת הדירה נקבעה ליום 31.12.16, אך בפועל נמסרה ביום 26.05.17. הנתבעת טענה כי האיחור באספקה מיוחס לאי עמידת התובעים, קרי איחור בביצוע תשלומים ואי אספקת מטבח. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת. הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שמעשי התובעים גרמו לעיכוב. בית המשפט ציין כי הנתבעת לא הוציאה הודעות או הזמנות רשמיות כנדרש בהסכם המכר בדבר התשלום הסופי או המסירה. יתר על כן, בית המשפט ראה בנכונות הנתבעים להציע פיצוי בגין השיהוי הודאה באחריותם. באשר לעיכוב באספקת המטבחים, מצא בית המשפט כי טענות הנתבעת אינן ברורות ואינן נתמכות בתיעוד ממשי. גם אם היה שיהוי שנגרם על ידי התובעים, בית המשפט לא יכול היה לקבוע את היקפו ולכן לא יכול היה להטיל עליהם את האחריות לעיכוב בקבלת היתר האכלוס. עוד קבע בית המשפט כי דמי השכירות החודשיים של הדירה בתקופת האיחור יעמדו על 11,000 שקל וחישב את הפיצוי בגין האיחור במסירה, בסך 79,827 שקל, כפול מקדם פיצוי של 1.5. הסכום הכולל שחבה הנתבעת לתובעים, כולל הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.10.18 ועד למועד התשלום בפועל, הינו 79,827 ₪. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובעים את הוצאות התובעים, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪, והכל בהפרשי ההצמדה והריבית הנדרשים מהיום ועד למועד התשלום בפועל.