עב"ל 22442-02-19

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי על המוסד לביטוח לאומי לדון מחדש בערעור שהגישה בלה מאירוב, בנוגע לתביעתה לקצבת נכות לשנים 1998 עד 2008. תביעותיה הראשוניות של מאירוב בשנים 1998 ו-2002 נדחו על ידי המכון בנימוק שנכותה אירעה לפני שהפכה לתושבת ישראל. בית המשפט קבע כי פרשנות המכון למעמדה כעולה שגויה וכי יש לסווג את מאירוב כעולה חדשה. כמו כן, בית המשפט הורה על מינוי מומחה רפואי שיעריך את כשירותה של מאירוב לנהל את ענייניה בתקופה הנדונה. בחוות הדעת של המומחה נכתב כי מאיירוב יכול היה להגיש תביעה משנת 2000 ואילך. בית הדין האזורי אימץ חוות דעת זו ודחה את תביעתו של מאירוב. בערעור קבע בית הדין הארצי לעבודה כי החלטת בית הדין האזורי התבססה על יישום שגוי של החוק. במקום זאת, היה על בית הדין ללכת בעקבות התקדים שנקבע בעניין מלו, הקובע כי לבית הדין לעבודה יש סמכות להאריך את המועד האחרון להגשת תביעות נגד המוסד לביטוח לאומי. על פי תקדים מלו, על בית המשפט לשקול את סיכויי הצלחת התביעה, משך השיהוי, התנהגות המבוטח, קיומן של נסיבות אובייקטיביות שמנעו הגשת התביעה במועד ומשמעות מימוש הזכות. בית הדין הארצי לעבודה יחזיר את התיק לבית הדין האזורי לבחינה מחודשת המחילה את הלכת מלו. המכון יישא בהוצאותיו של מאירוב בגין פסקי הדין החלקיים.