בר"ע 1279/04

תקציר

התיק סובב סביב אישה, המבקשת, המנסה לעצור את הליכי הפינוי נגדה מדירה המשועבדת על ידי בעלה לשעבר, מר ישראל ורנסקי. הדירה המדוברת רשומה על שמו של מר ורנסקי, עם משכנתא על מחצית מזכויות הבעלות שבידי הבנק המשיב. המבקשת טוענת כי יש לה זכויות בדירה ואין לפנותה, ובנוסף טוענת להגנה מכוח חוק הגנת הדייר וחוק ההוצאה לפועל. כב' מנהלת ההוצאה לפועל דחתה את בקשתה, בקובעה כי יש להביא את תביעות הבעלות לבית המשפט המחוזי וכי ויתור מר ורנסקי על זכויותיו חל גם על המבקשת. עם זאת, מנהל ההוצאה לפועל לא התייחס כראוי לטענותיה של המבקשת בדבר זכאותה להגנות. ערעורה של המבקשת על החלטות אלה מתקבל, אך בסופו של דבר בקשתה לסעד נדחית. בית המשפט מוצא כי טענות הבעלות של המבקשת היו צריכות להיות מוצגות בפני בית המשפט המחוזי, וטיעוניה בדבר הגנות לפי חוק הגנת הדייר וחוק ההוצאה לפועל אינן משכנעות. המבקשת חתמה על הסכם עם הבנק המשיב, המכיר בתוקפה של המשכנתא ומוותר על זכויותיה, דבר שנעשה מרצונה החופשי ובעצת עורך דינה. זאת ועוד, ניסיונה של המבקשת לתבוע הגנות לפי הדינים הנ"ל נתפס כחוסר תום לב, במיוחד נוכח התחייבותה לסייע לבנק במימוש המשכנתא. בנוסף, בית המשפט מצביע על טעות ברישום המשכנתא, אשר נרשמה רק על מחצית מזכויותיו של מר ורנסקי במהלך הליך רישום הבית המשותף. עם זאת, אישור המבקש על תוקף המשכנתא בהסכם משנת 2002 גובר על טעות זו. המבקש חויב בהוצאות משפט של המשיב, לרבות שכר טרחת עורך דין. ההחלטה מדגישה כי מימוש המשכנתא על הדירה כולה יכול להתקדם, אך על ראש ההוצאה לפועל לקבל תחילה את עמדות הצדדים שיש להם שטרות רשומים לטובתם. הערעור נדחה, והמבקש נדרש לשלם את הוצאות המשיב.