רע"ב 4748/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור של אסיר, המכונה המבקש, על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בשתי בקשות. הבקשה הראשונה הייתה לשלב את האסירה במסגרות חינוכיות בכלא שבו היא מרצה עונש מאסר בגין רצח בנה. הבקשה השנייה הייתה שילוו אותה מחוץ לכלא כדי לפקוד את קבר בנה. בית המשפט המחוזי קבע כי ניתן יהיה לשקול את שתי הבקשות רק לאחר שבעיותיה הפסיכיאטריות של המבקשת יתייצבו והיא תעסוק בטיפול הרלוונטי, לרבות נטילת תרופות מרשם. המבקשת טענה כי ההחלטה צריכה להתבסס על חוות דעת של אנשי מקצוע רפואיים וכי קיימות נסיבות מיוחדות בעניינה המצדיקות היענות לבקשותיה. עם זאת, השופטת ציינה כי ערעורה של המבקשת לא עורר שאלות משפטיות בעלות משמעות והתמקד בעיקר בפרטים הספציפיים של עניינה. לאחר שעיין בחומר החסוי שמסרה המדינה ושקל לגופה של הבקשה, הסכים השופט כי החלטת בית המשפט המחוזי מרכז ראויה. הם הגיעו למסקנה כי סירובה של המבקשת ליטול תרופות ומצבה הנפשי הרעוע מצדיקים את המשך השעיית בקשותיה, אם כי השופט הדגיש כי החלטת הכלא אינה מהווה מניעה מוחלטת להשתתפותה במסגרות חינוכיות. יתר על כן, השופט הדגיש כי גם למסוכנותו של המבקש לחברה היה חלק בסירוב, ונוהלי נציבות בתי הסוהר להוצאת אסירים מלווים התוו תנאים נוספים שהמבקש לא עמד בהם. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז נותר בעינו.