ת"א 17459-05-19

תקציר

השופט פסק לטובת התובעים בסכסוך על בעלות על חלקת אדמה. די היה בכך כדי להוכיח התובעים כי נערך הסכם מכר במקרקעין הנדונים בין אביהם המנוח לבין אביהם המנוח של הנתבעים. הדבר נתמך במספר ראיות: עדותו של אחד התובעים שטען כי היה עד לחתימת ההסכם, שטרי חלוקה שנחתמו על ידי אבותיהם המנוחים של שני הצדדים, מצב החזקה בפועל במקרקעין ותצהיר משנת 2005 חתום על ידי הנתבעים בו הודו במכירה. טענות הנתבעים כי התצהיר נחתם בטעות או במרמה לא היו משכנעות ונדחו. זאת ועוד, קיבלה השופטת את גרסת התובעים למועד המכירה, העולה בקנה אחד עם ראיות אחרות, על פני תצהיר הנתבעים בו צוין מועד אחר. השופטת גם דחתה את טענות הנתבעים בנוגע להתיישנות ושיהוי, וקבעה כי מעשיהם של הנתבעים עצמם בהודאה במכירה בתצהיר משנת 2005 הניעו את שעון ההתיישנות וכי הנסיבות אינן מצדיקות שלילת זכויות הקניין של התובעים מחמת שיהוי. לבסוף קבע השופט כי התובעים זכאים לכך שהמקרקעין יירשמו על שמם והורה לרשם המקרקעין לבצע את השינויים הנדרשים, וכי על הנתבעים לשאת בשכר טרחת התובעים ובהוצאות משפטם.