ת"א 18009/08

תקציר

בית המשפט מצא כי התובע, עובד זר, נכלא שלא כדין על ידי מדינת ישראל למשך 37 ימים בעילה של אשרה לא חוקית והפרת תנאי האשרה. צו ההרחקה המקורי והמעצר שלאחריו נמצאו רשלניים ובלתי חוקיים, שכן אשרת השהייה של התובע הייתה תקפה בעת מעצרו ומעשיו לא הצדיקו את גירושו. התובע נעצר בגין איסוף רכיכות, דבר שבית המשפט לא ראה עילה למעצר או גירוש, במיוחד לאור היעדר ראיות לכך שהתובע ידע שמעשיו אסורים. בעוד שהפעלת שיקול הדעת המנהלי בנוגע לביטול האשרה נמצאה סבירה, טענת המדינה לנוכחות בלתי חוקית הייתה רשלנית והביאה למעצרו של התובע. בית המשפט הכיר בכך שהיה על התובע להבהיר את מעמד הוויזה שלו מוקדם יותר, דבר שעשוי היה להביא לשחרורו ממעצר, והטיל עליו אחריות חלקית להמשך מעצרו מה-2 במאי ואילך. בהתחשב בכל הגורמים, לרבות רשלנות התובע, פסק בית המשפט לטובת התובע ופסק לו פיצוי בסך 25,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני, בצירוף שכר טרחת עורך דין ופיצויי בית משפט.