עמ"נ 2110-07-11

תקציר

הערעור מתייחס לסיווג הארנונה של מבנה בתל אביב שבבעלות המערערת, ובו אולפני הקלטות וחדרי עריכה. המערערת טענה כי פעולות ההקלטה והעריכה קשורות זו בזו ולכן יש לסווגן יחד כ"מלאכה ותעשייה". בית המשפט נעתר, קיבל את האפיון של המערערת את האופי הסימולטני והאינטגרלי של הפעילות, וקבע כי יש לסווג את אולפן ההקלטות כ"מלאכה ותעשייה", ולא תחת הסיווג השיורי. בנוסף, בחן בית המשפט את חיוב הארנונה בגין השטחים המשותפים בבניין. המערערת טענה כי ישנם מחזיקים נוספים בבניין, ולכן אין לחייב במס את השטחים המשותפים. העירייה המשיבה טענה כי המערערת היא הבעלים הרשום היחיד ולא מסרה את ההודעה הנדרשת על שינויים בהחזקה. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא תמיד ניתן להסתמך על רישומי העירייה וכי במקרה זה, למחלקה האחראית על גביית הארנונה היה ידע ממשי על דיירים אחרים בבניין. לפיכך, קבע בית המשפט כי המערערת הודיעה למעשה לעירייה והיא פטורה מתשלום ארנונה בגין השטחים המשותפים. כמו כן, בית המשפט קבע כי ידיעת העירייה מספקת, ואין צורך לחקור לעומק את משך אכלוס השוכרים. בעקבות זאת התקבל הערר, והעירייה נדרשה לסווג מחדש את אולפן ההקלטות ולהסיר את חיוב הארנונה על השטחים המשותפים. כן חויב המשיב בכיסוי הוצאותיה של המערערת ושכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪.