ת"א 3272/06

תקציר

הנתבעת טענה כי החתימה על השיק שהגישה התובעת הייתה מזויפת ולכן אין להטיל עליה אחריות לפרוע אותו. השופט פתח וציין כי על פי פקודת השטרות, נטל ההוכחה נופל על התובע להוכיח כי החתימה היא אכן של הנתבע כאשר האחרון מכחיש זאת. מאחר שהנתבעת סיפקה חוות דעת של גרפולוגית התומכת בטענתה והתובעת לא הפריכה אותה במידה מספקת, קיבלה השופטת כי החתימה על השיק אינה של הנתבעת. עם זאת, אין בכך כדי לפטור את הנתבע מאחריות. לאחר מכן פנתה השופטת לשאלה האם הנתבעת אישרה לאדם אחר, מר רפאל, לחתום בשמה על הצ'ק. השופט ציין כי הרשאה יכולה להיות מפורשת או משתמעת, וכי מערכת יחסים קרובה בין השולח לבין מי שנחזה להיות שלוחו, כגון מערכת יחסים זוגית, מעידה על הרשאה. במקרה דנן נקבע כי מר רפאל נהג לחתום בשם הנתבעת באופן שגרתי על המחאות והסכמים, מה שהוביל את השופטת למסקנה כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בהוכחת הרשאה, בין אם במשתמע ובין אם בשתיקת הנתבע ובהסכמה שבשתיקה לכאורה. לפיכך נדחו טענות הנתבע בדבר זיוף והיעדר הרשאה. יתר על כן, השופטת מצאה כי טענת הנתבעת כי לא ידעה על העסקה הספציפית אינה אמינה. בהתחשב במכלול הנסיבות, פסק השופט לטובת התובע והורה לנתבעת לפרוע את הסכום שנרשם על גבי השיק, בצירוף ריבית והוצאות משפט.