רע"א 1968/22

תקציר

בית המשפט אינו מקבל בדרך כלל ערעורים בגלגולו השלישי אלא אם כן מדובר בנסיבות חריגות, ומקרה זה אינו מציג נסיבות כאלה. דוקטרינת השימוש לרעה בצדק טרם פורשה על ידי בית המשפט כמאפשרת תביעת פיצויים מעורך דינו של בעל דין, וטענת העותר כי תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי תומכת בגישה כזו אינה מקובלת על השופט. תקנה זו, המתווה עקרון יסוד לפיו אל לבעלי דין ולבאי כוחם לעשות שימוש לרעה בהליכים משפטיים, נועדה לשמש נר לרגליהם בסוגיות פרוצדורליות ואין בה כשלעצמה כדי להצביע על קיומה של עילת תביעה מהותית. גם אם ייתכנו מקרים חריגים בהם ניתן יהיה להפנות תביעה לפיצויים כלפי עורך דינו של צד, מקרה זה אינו נופל בגדר אותן נסיבות. התביעה שכנגד, הטוענת כי הטענה העיקרית היא קנטרנית ונועדה להטריד את המבקש, אינה מציגה ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענה של שימוש לרעה בצדק כלפי בא כוח התובע. גם טענת המבקש כי ערעור המשיבים לבית המשפט המחוזי לא כלל תצהיר נדחית, שכן החלק הרלוונטי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו כרוך בקביעות עובדתיות. בשל השיקולים דלעיל, בקשת רשות הערעור נדחית, והמבקש חויב בהוצאות המשיבים, בסך 3,000 ₪.