תאד"מ 47325-05-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את התביעה נגד הנתבע בשל חוסר עילה ויריבות. טענת התובע מתבססת על מעמדו של הנתבע כ"בעלים רשום", אולם השופט טוען כי הרישום לבדו אינו עילה מספקת לבעלות, במיוחד כאשר המוכר ניתק כל קשר עם הנכס והקונה מחזיק דה פקטו במקרקעין ונהנה מיתרונותיו במשך עשרות שנים. ההחלטה מתייחסת לפסיקה המכירה בזכות "מעין קניינית" המגינה על קונים שטרם סיימו את הליך הרישום, ומסבירה כי זכות זו מטילה חובות גם על הקונה. הרוכש צפוי לשאת בכל החובות הקשורים לזכות ההון העצמי, מבלי לקבוע את אחריות הרוכש לנזקים כלשהם. עוד מדגישה השופטת כי התובעת לא הביאה ראיות לכך שרשלנות ברישום נכס מובילה לאחריות נזיקית, ואף לא הצליחה התובעת לטעון כי נאלצה לתבוע את הנתבע בשל קשיים בזיהוי הבעלים בפועל. יתר על כן, על פי חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), המדינה אינה אחראית לנזקים כבעלים של נכס אלא אם כן תפסה חזקה בנכס, ואין די ברישום גרידא כדי לבסס חזקה. מאחר והתובעת מסתמכת אך ורק על מצב הרישום של הנתבע ולא הוכיחה חזקה בפועל או כל בסיס אחר לחבות הנתבעת, התביעה נדחית. בנוסף, מציינת השופטת כי התובעת האריכה את הדיון שלא לצורך והטילה על התובע הוצאות מתונות.