ו"ע 109/02

תקציר

המערערים, שהם בעלי נכסים, הגישו ערר לוועדת ערר על דרישת תשלום שהגישה המועצה המקומית שבי ציון בעניין היטל ביוב. עם זאת, הערעור הוגש מעבר למגבלת 30 הימים הקבועה בחוק. המערערים טענו כי דרישת התשלום פגומה, ולכן לא היה מקום להתחיל את תקופת 30 הימים. לחילופין, הם ביקשו מיו"ר הוועדה להאריך את המועד. המשיבה, המועצה האזורית מטה אשר, טענה כי הערעור נדחה על הסף, ודינו להידחות. הוועדה מצאה כי לא נפל פגם בדרישת התשלום, שכן המערערים קיבלו גם מכתב ודפי מידע מהמועצה שמסרו את כל הפרטים הדרושים. מאחר שהמערערים לא הכחישו קבלת מסמכים אלה, הגיעה הוועדה למסקנה כי דרישת התשלום מספיקה ואינה מטעה. זאת ועוד, הוועדה סברה על רשלנותם הבלתי מוצדקת של המערערים בהגשת הערר רק לאחר שחלפו ארבעה חודשים, ללא כל הסבר סביר לשיהוי. עוד ציינה הוועדה כי גם התנהלות המשיב במענה לפניות המערערים הייתה רשלנית. עם זאת, אין בכך כדי להצדיק את חוסר המעש הממושך של המערערים. בסופו של דבר החליטה הוועדה כי הערעור נמחק על פי חוק ודחתה אותו. המערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 8,000 ₪, כולל מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ומיום כ"ח אדר א' תשס"ה (3.9.2005).