מ"ת 16142-02-11

תקציר

השופט, הרב שפירא, מצא די ראיות לכאורה כדי לתמוך בטענות שהועלו נגד המשיב בכתב האישום. הראיות כללו את דברי המתלונן המתארים את החטיפה, המכות והדקירות שספג, דו"ח רפואי המאשר פגיעות אלה וגילוי ראיות במהלך שחזור הפשע. הודאתו של המשיב, יחד עם עדותו התומכת של ו.כ., מחזקת עוד יותר את התיק. השופט הדגיש את חומרת העבירה, הכרוכה בשימוש בנשק קר, ואת המסוכנות המשמעותית הנשקפת מהמשיב. לא הייתה כל אינדיקציה לסכסוך קודם בין המשיב למתלונן, אשר הדגיש את נטייתו של המשיב לאלימות. השופטת דחתה את הטענה כי המשיב פעל בכפייה, לא מצאה בסיס ראייתי לטענה זו וציינה כי המשיב ראה עצמו שווה, שותף וחבר של הנתבע השותף. נוכח מסוכנותו של המשיב לחברה והסיכון לשיבוש הליכי משפט – בשל יחסיו עם העדים וניסיונותיו להשפיע על עדויותיהם – הגיע השופט למסקנה כי מעצר הוא האמצעי הראוי היחיד. אורח חייו הנורמטיבי של המשיב והיעדר עבר פלילי נלקחו בחשבון, אך חומרת העבירה והתכנון הכרוך בה גברו על גורמים אלה. השופט הורה על המשך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, תוך שהוא מציין גם כי ניתן לשקול מחדש את ההחלטה בשלב מאוחר יותר, לאחר שהמתלונן ועדי המפתח יעידו, כדי להפחית את הסיכון להשפעה.