ה"פ 29355-09-13

תקציר

התיק נסוב סביב עתירה למסירת החזקה בחלקת קרקע המיועדת לצורכי ציבור, ובפרט לבניית בית ספר, בהתאם לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), תש"ג-1943. הקרקע המדוברת היא חלק ממגרש 7 בשכונת ואדי קדום בירושלים. העותר, ככל הנראה גוף ממשלתי, מבקש להפקיע את הקרקע מכוח הפקודה כדי לתת מענה לצורך הדחוף בתשתיות חינוך במזרח ירושלים. המשיבים הראשונים, משפחה, טענו לבעלות על הקרקע אך לא הציגו כל הוכחה. הם גם העלו התנגדויות טכניות בנוגע להליך ההפקעה, וטענו בין היתר על היעדר הודעה אישית וזיהוי לא מספק של הקרקע בהודעה ברשומות. עם זאת, השופט לא מצא כל הצדקה לטענותיהם. השופט התייחס בהרחבה לפסק הדין בבג"ץ 5373/08 אבו לבדא נ' שר החינוך, שהתייחס למחסור בכיתות לימוד במזרח ירושלים והורה על הקמת ועדה בין-משרדית לזירוז בניית בתי הספר. פסק דין זה חיזק את הצורך הציבורי בהפקעת הקרקע הנדונה לצורך הקמת בית ספר, במיוחד נוכח העיכוב בביצוע התב"ע הרלוונטית. השופט התייחס גם לפסיקה קודמת של המשנה לנשיא, השופט פרקש, שהורה על מסירת חלק אחר במגרש 7 לאותה מטרה. השופט דן בתנאים להפעלת סעיף 8 לפקודה והגיע למסקנה כי המבקשים עמדו בדרישות, לרבות פרסום הודעות וסירוב הדיירים הנוכחיים לפנות את הקרקע. טענות המשיבים בדבר פגמים בהליך ההפקעה וזכויותיהם הנטענות במקרקעין נדחו. השופט קיבל את טענת העותר כי המשיבים לא הוכיחו את בעלותם על הקרקע וכי המבנים שלהם באתר נבנו ללא היתר. בנוסף, קבע השופט כי המשיבים אינם זכאים לדיור זמני או לפיצויים, שכן הם למעשה פולשים ללא זכויות מוכחות בקרקע. השופט הדגיש כי מתן דיור חלופי לא יהיה הוגן כלפי בעלי קרקעות שפעלו על פי החוק. לבסוף הורה השופט למשיבים לפנות את הקרקע עד למועד הנקוב ופסק לעותר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של המשיבים.