ת"א 2060/07

תקציר

מדובר בתובעים שהשקיעו בקרן גידור, שבהמשך קרסה והובילה להפסדים כספיים. ההשקעות נעשו באמצעות גופים שונים ובזמנים שונים. בתחילה בוצעו השקעות בקרן ישראלית, שנוהלה על ידי נאשמים 1 ו-4, כאשר הכספים הוחזקו בנאמנות על ידי בנק מזרחי. בהמשך הועברה הקרן לאיי קיימן, והמשקיעים הסכימו להעביר את השקעותיהם. חלק מהמשקיעים גם השקיעו ישירות בקרן קיימן. השאלה המרכזית הייתה האם הנתבעים הפרו התחייבויות חוזיות או נזיקיות כלשהן כלפי התובעים, מה שהוביל לנזקים. השופט קבע כי חוזי ההשקעה מעניקים שיקול דעת רחב לנתבעים 1 ו-4 באשר לאופי ההשקעות, שכללו מניות. התובעים היו משקיעים לא מתוחכמים שלא בחנו לעומק את מסמכי ההשקעה ולא הבינו את הסיכונים הכרוכים בהם. השופט לא מצא חובות נאמנות כלפי התובעים ביחסים החוזיים ודחה טענות להפרת חובה חקוקה ורשלנות. בנוסף, קבעה השופטת כי התובעים חתמו על הסכמי ויתור, הפוטרים את הנתבעים מאחריות. לבסוף קבע השופט כי אין קשר סיבתי בין ההפרות הנטענות לבין הנזקים שנגרמו לה, שכן קריסת הקרן לא נבעה ממעשי הנתבעים. משכך, נדחתה התביעה כולה, והתובעים חויבו בתשלום שכר טרחת הנתבעים והוצאותיהם.