ע"א 22/68

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור שהגיש תושב נתניה לבית המשפט העליון, שסירב לשלם את חלקו בהוצאות סלילת הכביש הגובל ברכושו. המערער טען, כי לא קיבל הודעה מספקת על החלטת העירייה לסלול את הכביש, כנדרש בחוק עזר נתניה תשכ"ב-1962. ההודעה פורסמה בעיתון, ולא נמסרה באופן אישי, והמערער טען כי הדבר פוטר אותו מחובתו להשתתף בהוצאות הסלילה. אולם בית המשפט העליון לא הסכים ודחה את הערעור. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט קיסטר, קבעה כי בעוד שחוק העזר משנת 1962 חל במקרה זה, העדר מסירת ההודעה באופן אישי מהווה פגם פרוצדורלי שאינו פוטר את המערער מחובתו הכספית. קיסטר הדגיש כי ההודעה המדוברת אינה הודעה על החלטה תלויה ועומדת, אלא הודעה על החלטה סופית, ולכן היעדר מסירה אישית אינו מהווה פגם שירד לשורשו של עניין. יתר על כן, המערער לא טען כי לא ידע על ההחלטה או כי נגרם לו עיוות דין כלשהו בשל היעדר הודעה אישית. השופט קיסטר הוסיף וטען כי חובת התשלום בגין סלילת כביש מקובלת במשפט הישראלי, שכן בעלי קרקעות שכנות נהנים בדרך כלל משיפורים מסוג זה. לפיכך, לא יהיה זה צודק לפטור את המערער מחובה זו בשל טעות פרוצדורלית מצד העירייה, מה גם שהחוק לא קבע כל אמצעי התנגדות או ערעור, והמערער לא הצביע על כל דרך שבה יכול היה להימנע מההוצאה אילו קיבל הודעה אישית. שני שופטים נוספים, ויתקון וכהן, הביעו חוות דעת חלוקות. השופט כהן הדגיש כי העירייה אינה יכולה להסתמך על חוק עזר מיושן כאשר כבר אימצה חוק חדש, המחייב הודעה אישית. עוד ציין כהן כי החבות בתשלום בגין הסלילה נפרדת מנושא ההודעה, כאמור בחוק העזר עצמו. כל שלושת השופטים הסכימו כי יש לדחות את הערעור, והמערער חויב לשלם הוצאות בסך 300 ל"י.