בש"פ 3056/06

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר בעניין מעצרו של המערער. המערער נעצר בגין עבירות של פריצה לרכב, החזקת אמצעי פריצה וניסיון לגניבת רכב. בית משפט השלום בתל אביב הורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים, בנימוק של חשש לשלום הציבור. עם זאת, בית המשפט המחוזי בחיפה הפך החלטה זו וקבע את שחרורו בכפוף לתנאים מסוימים, בהם עוצר המגביל את תנועותיו בשעות הלילה. הן המערער והן המדינה ערערו על החלטה זו, כאשר המערער קורא לשחרור ללא תנאים והמדינה מבקשת להחמיר את העוצר. עיקרו של פסק הדין הוא שפסק דינו של בית המשפט המחוזי יעמוד על כנו, והערעור יידחה. השופט מסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי אין עילת מעצר על סמך אופי העבירות, שלא היו אלימות ולא מתוחכמות. בנוסף, עברו הפלילי של המערער וריבוי האישומים נגדו, לרבות עבירות על הוראות חוק, מצביעים על נטייה שיטתית לביצוע עבירות פריצה. זה מעלה חששות לגיטימיים לגבי ביטחון הציבור. למרות היעדר צו מעצר רשמי, השופט מגיע למסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי עולה למעשה כדי חלופת מעצר, בהתחשב בנסיבות המקרה. התנאים שהוטלו על שחרורו של המערער נתפסים כמענה הכרחי ומידתי לסכנה הנשקפת ממנו לציבור. לפיכך, הפסיקה הנוכחית, הכוללת עוצר, מתקיימת. החלטה זו היא סופית, בהתחשב בממצאי הערכאה הנמוכה יותר ובנסיבות המערער.