עת"מ 23706-01-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת למאות עתירות ובקשות שהוגשו לאחרונה על ידי מבקשי מקלט בישראל, שרובן נחשבות חסרות תוחלת. העתירות מבקשות להחיל על עניינם את הנוהל הישן לטיפול בבקשות מקלט במקום הנוהל החדש והמחמיר יותר שנכנס לתוקף בינואר 2011. הנוהל החדש נתפס כמחמיר יותר ומטרתו לסנן בקשות סרק. ההבדל העיקרי בין הנהלים הישנים לחדשים הוא הפוטנציאל לדחיית בקשות על הסף ללא טיפול נוסף, מה שיכול לקרות בהליך החדש לאחר ראיון בסיסי אם המראיין קובע שהעובדות והטענות אינן מהוות אף אחד מהאלמנטים שנקבעו באמנת הפליטים. על בית המשפט לקבוע האם ניתן להחיל את הנוהל החדש רטרואקטיבית על בקשות שהוגשו לפני יישומו, וכן לבחון את סבירותו ומידתיותו. השופט קובע כי יש לבחון את השאלה המשפטית של רטרואקטיביות ההליך החדש בהקשר של עתירות פרטניות, תוך שקילת הראיות והעובדות הספציפיות של כל מקרה. צווי ביניים יינתנו במקרים בהם קיימות ראיות לכאורה לסכנה לחיי המבקש, גם אם אינן עונות להגדרת "פליט". עם זאת, עתירות שייחשבו ריקות, ללא ראיות לסכנת חיים, יידחו על הסף, במיוחד אם הן בסך הכל ניסיון להרוויח זמן נוסף במדינה מסיבות כלכליות או אחרות. בעתירות אלה לא יתערב בית המשפט בהחלטה לדחות את הבקשה, ולא יינתן צו ביניים. במקרים אחרים, בית המשפט ישקול בכובד ראש אם ליתן צו ביניים, בהתחשב במאזן הנוחות ובראיות המנהליות הקיימות. בכלל זה, בחינת התנהגות העותר, עיתוי הבקשה ומהימנות טענותיו. השופט מציין כי טענות כלליות ומעורפלות בדבר סכנת חיים אינן מספיקות ואין לקבלן. השופט מתווה את הגישה לבחינה פרטנית, המתחשבת בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה. במקרה הספציפי הנדון, נקבע כי העותרת, אזרחית גיאורגית, נכנסה לישראל מטעמים כלכליים בלבד, ועתירתה נדחית על הסף בשל היעדר ראיות לסכנה כלשהי לחייה בארץ מוצאה. ההחלטה מתקבלת מבלי לחייב את עורך דינו של העותר בהוצאות אישיות, אך מצופה מעורך הדין להפנים את הקריטריונים שהותוו ולהגיש עתירות רק במקרים המתאימים.