ת"א 14690-06-18

תקציר

התובעת, עובדת הבנק הנתבע, ביקשה לבטל באופן חלקי הסכם הסדר חוב שחתמה עם הבנק בעקבות מעילה של בעלה בכספים מלקוח. היא טענה כי ההסכם נחתם תחת כפייה ודיכוי, וכי הוא סותר את תקנת הציבור. המעילה של הבעל הובילה לפיטוריו, לחקירות פליליות ולקשיים כלכליים ומשפחתיים משמעותיים. התובעת טענה כי הבנק ניצל את מעמדה הפגיע כעובדת ואת הקשר הזוגי שלה למעילה כדי לכפות עליה הסכם שלילי. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות לכפייה או לדיכוי. בית המשפט קבע כי תחושות המצוקה של התובעת והחשש מפני פיטורים אינן עילה מספקת לביטול ההסכם, מה גם שהיה לה ייצוג משפטי במהלך המשא ומתן. זאת ועוד, יחסו של הבנק לתובע לא נמצא נצלני או מנוגד לתקנת הציבור. דרישת הבנק כי שני בני הזוג יהיו צד להסכם המסדיר את פירעון חובות המעילה נחשבה לבחירה לגיטימית. מאחר שהתובעת לא הוכיחה עילה לביטול ההסכם, וביטול חלקי לא היה אפשרי ללא מעורבות בעלה כבעל דין, נדחתה התביעה לביטול חלקי. למרות דחיית התביעה, בית המשפט הפעיל שיקול דעת בפסיקת הוצאות משפט, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של התובע. התובע חויב לשלם לבנק 5,000 ₪, בהתחשב בכללים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי.