ב"ל 67922-02-23

תקציר

המערערת במקרה זה ערערה על החלטת ועדת ערר אי כושר בנוגע לקביעתה בדבר כשירותו של המערער לעבוד. המערער טען כי הוועדה לא התייחסה כראוי לבעיותיהם הרפואיות או להמלצות עובד השיקום שלהם, וכי סוג העבודה שהוועדה מצאה לנכון אינו ריאלי ואינו מידתי ביחס ליכולותיהם. משכך, טען המשיב כי יש לדחות את הערר מאחר שהוועדה שקלה כראוי את נסיבותיו של המערער. בית המשפט, לאחר שבחן את הראיות והטענות, פסק לטובת המערער. השופט טל גולן קבע כי החלטת הוועדה אינה מנומקת דיה ואינה עולה בקנה אחד עם המגבלות שהטילה על יכולות העבודה של המערער. השופט ציין כי הוועדה לא שקלה כראוי את הליקויים הרפואיים של המערערים ואת השפעתם המצטברת על יכולתם לעבוד ולהתפרנס, במיוחד בכל הנוגע לדום נשימה בשינה, סחרחורת וקושי לעמוד וללכת. בנוסף, סוג העבודה שהציעה הוועדה לא הותאם לנסיבות וליכולותיו של המערער, וההחלטה לא הסבירה כראוי את הפער בין נכותו הרפואית של המערער לבין הערכת הוועדה את כושר עבודתו. השופט גולן הורה להחזיר את התיק לוועדת ערר אי כושר לדיון מחדש. בכלל זה נערכה בחינה מחודשת של הליקויים הרפואיים של המערערים והשפעתם על יכולתם לעבוד, וכן הסבר מנומק ומפורט יותר להחלטת הוועדה. המשיב חויב בהוצאות טרחת עורך דינו של המערער, ופסק הדין ניתן בהעדר שני הצדדים.