בג"צ 2400/91

תקציר

העותר הגיש עתירה לבג"ץ נגד החלטות ועדת המכרזים של עיריית נתניה ומועצת העירייה בנוגע למכרז לביצוע עבודות בבית ספר. העותר, שהצעתו הייתה הזולה ביותר אך גבוהה משמעותית מהאומדן, טען כי היה על ועדת המכרזים לבחון את סבירות האומדן ולהעניק להם שימוע בעניין. העותרת ערערה גם על החלטת מועצת העירייה לאשר לעירייה להתקשר בחוזה ללא מכרז, בטענה כי היא מבוססת על שיקולים לא ענייניים. בג"ץ קבע כי ועדת המכרזים הסתמכה באופן סביר על האומדן שהוכן על ידי מומחה ולא נדרשה לערוך בדיקה נוספת או להעניק לעותר שימוע בעניין, שכן האומדן אינו קשור למציעים. עוד קבע בית המשפט כי החלטת מועצת העירייה הייתה סבירה ועלתה בקנה אחד עם התקנות הרלוונטיות. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי הוראות תקנות המכרזים בדבר זכות השימוע אינן שוללות את תחולת הצדק הטבעי, אך במקרה זה קוימה זכותו של העותר לשימוע. לבסוף, מצא בית המשפט כי חוזה שנערך לגביו מכרז, אך לא הניב תוצאות, עשוי להיחשב כ"סוג חוזה" לפי פקודת העיריות, ולפיכך הותקנה כדין תקנה 22(ח), המאפשרת התקשרות ללא מכרז בנסיבות מסוימות. לפיכך נדחתה העתירה, ונפסקו למשיבים הוצאות בסך 10,000 ₪.