ת"א 63657-01-20

תקציר

לתובעים ולנתבעים היכרות וידידות רבת שנים ובמהלך תקופת התביעה העניקו התובעים לנתבעים מספר הלוואות. ההלוואה הראשונה נפרעה במלואה למעט חלק מהעלויות, אך היתר לא הוחזרו, כולל סכום ההלוואה הקרן, הריבית ועמלות אחרות, בסך 819,193 שקל. התובעים תבעו את הכסף הזה בחזרה מהנתבעים. הנתבעים טענו כי בשל יחסי הידידות בין הצדדים, לא נחתמו הסכמי הלוואה רשמיים. התובעים העבירו כספים לנתבעים וכן לחשבונות שונים של חברות בבעלותם או של אחיהם של הנתבעים, לבקשתם. הנתבעים אף הביאו ראיות להודעה שנשלחה על ידי התובעת ובה התווה תכנית למיזם משותף. הנתבעים טענו כי הודעה זו מהווה הסכם וכי הכספים הם השקעה במיזם המשותף. בית המשפט בחן את חומר הראיות ופסק לטובת התובעים. נקבע כי הצדדים התכוונו שהעברת הכספים תהיה הלוואה ולא השקעה במיזם משותף. ההודעה שהציגו הנתבעים כראיה נמצאה כהצהרת כוונות כללית ולא כהסכם מחייב. כמו כן, בית המשפט מצא כי הנתבעים השתמשו בכספים כדי לשפר את תזרים המזומנים של החברה שלהם ולהרחיב את פעילותה, אך התובעים לא קיבלו זכויות בחברה. השופטת הסכימה עם התובעים כי הם עמדו בנטל ההוכחה להוכיח את ההלוואות וכי אלה יוחזרו על ידי כל הנתבעים ביחד ולחוד. לפיכך חויבו הנתבעים לשלם לתובעים סך של 819,193 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן הורה השופט לנתבעים לשלם הוצאות ושכר טרחת עורכי דין בסך 95,823 שקל, וכן את הוצאות המשפט ששילמו התובעים, כולל ריבית משפטית והבדלי הצמדה. עוד הורתה השופטת כי סכום של 150,000 ₪, שנתנה אמה של התובעת לנתבעים, יוחזר לה או לתובעים, בכפוף לתנאים מסוימים.