ת"א 7955-10-12

תקציר

התיק נסוב סביב חלקת קרקע בכרמיאל ששזור טוענת שיש לה זכויות חכירה עליה. הקרקע המדוברת יועדה, לצורכי ציבור והופקעה על ידי העירייה, מה שהוביל למחלוקת מי יפצה את שזור על ההפקעה. בית המשפט קובע תחילה כי לשזור אכן היו זכויות חכירה תקפות בעת ההפקעה, ובכך מפריך את טענת העירייה כי זכויותיה בוטלו. נמצא כי הקרקע הופקעה כדין על פי תכניות ג/19051 ומק/כר/1/2371. לאחר מכן דן השופט בשאלה מי מהצדדים אחראי לפצות את שזור. למרות ההפרדה החוקית בין העירייה לבין הוועדה המקומית שביצעה את ההפקעה, הן נחשבות במקרה זה לגוף אחד, משום שהוועדה המקומית פעלה כשלוחה של מטרות העירייה, והאחרונה נהנתה מההפקעה. לפיכך נקבע כי העירייה אחראית לפצות את שזור על אובדן זכויות החכירה שלה. השופט מתייחס גם לסוגיית הסעד ומציין כי פיצול סעדים מתאים במקרה זה, וקובע את הוצאות המשפט שישולמו על ידי העירייה לשזור ועל ידי שזור לעירייה, ללא הוצאות שנפסקו כנגד נאשם שלישי שצידד בשזור.