מב"ס 52633-10-20

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין (גזר הדין) בעניין **מדינת ישראל נ' נחום שלזינגר (וייספיש)** (ת"פ ירושלים, כב' השופטת יעל ענתבי-שרון). ### 1. מבוא עניינו של פסק הדין הוא גזירת דינו של נאשם שהורשע בעבירה של אי-ביצוע עבודות או נקיטת אמצעים להסרת סכנה בבניין ("מבנה מסוכן"), בהתאם לחוק העזר לירושלים (מבנים מסוכנים) וסעיף 254 לפקודת העיריות. הניתוח להלן מתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים שבאו לידי ביטוי בהכרעה. ### 2. עקרונות משפטיים מרכזיים #### א. הבחנה בין "סיכון הציבור" לבין "מטרד אסתטי" בית המשפט קבע עיקרון חשוב לעניין היקף הסמכות בחוקי עזר למבנים מסוכנים. המאשימה טענה כי התמיכות שהציב הנאשם מהוות "מפגע אסתטי" המפריע לעוברי דרך. בית המשפט הבהיר כי **אין לערבב בין עבירה של אי-הסרת סכנה לבין מפגע או מטרד לעוברי אורח**. לפיכך, הכלים המשפטיים לטיפול במבנים מסוכנים (חוק העזר) מוגבלים למטרה של מניעת קריסה והגנה על גוף ורכוש, ואינם משמשים כלי לאכיפת אסתטיקה עירונית. #### ב. שיקול דעת שיפוטי בראיות לעונש בית המשפט נתן ביטוי לעיקרון דיוני חשוב לפיו בתי המשפט יתנו משקל מוגבל לראיות חדשות (חוות דעת הנדסיות) שמוגשות לאחר הכרעת הדין ללא חקירה נגדית של המומחה. השופטת קבעה כי גזר הדין מתבסס על הקביעות העובדתיות בהכרעת הדין ועל התרשמות בלתי אמצעית מהראיות שהוגשו במהלך ההליך. #### ג. נסיבות מחמירות ושיקולי ענישה בית המשפט שקל את העובדה כי לנאשם היה מניע כלכלי (רצון לשמר זכויות בנייה בתוכנית תמ"א 38), דבר שהיווה שיקול בהחלטה שלא להטיל ענישה מקלה מדי, אך יחד עם זאת, לא מצא לנכון להחמיר ברף העליון, שכן הנאשם ביצע בפועל עבודות חיזוק משמעותיות, דבר המעיד על היעדר כוונה עבריינית של "הזנחה לשם חיסכון". ### 3. חידושים והלכות יישומיות 1. **אי-הטלת קנס יומי:** אחד החידושים המעניינים בפסק הדין הוא קביעת בית המשפט כי **הטלת קנס יומי היא סנקציה חריגה**. למרות שהחוק מאפשר הטלת קנס כזה, בית המשפט סירב להשתמש בו במקרה דנן, מתוך גישה מידתית שכן לא דובר במקרה קיצון של זלזול מופגן בצווי הרשות, אלא במקרה שבו הנאשם פעל, גם אם לא באופן מלא, להסרת הסכנה. 2. **צו עשה מידתי:** בית המשפט נמנע מלהורות על "הסרת הסכנה" במובן הרחב (הריסה), והעדיף להוציא צו ממוקד ל"איטום המבנה". גישה זו מבטאת **מדיניות שיפוטית של "עשייה תכליתית"** – המטרה אינה להעניש את בעל הנכס, אלא להבטיח את שלום הציבור בדרך המהירה והיעילה ביותר. 3. **הבחנה בין רמות סיכון:** פסק הדין מחדד כי קיום "סכנת קריסה פנימית" בלבד, לעומת "סכנת קריסה חיצונית" (למרחב הציבורי), מהווה גורם מקל משמעותי בקביעת מתחם העונש ההולם. ### 4. סיכום פסק הדין מדגיש כי ענישה בעבירות מבנים מסוכנים צריכה להיגזר מהערך החברתי המוגן בלבד – הגנה על חיי אדם ומניעת נזק בגוף וברכוש. ככל שהנאשם פועל להקטנת הסיכון (גם אם לא בדרך המושלמת בעיני הרשות), בתי המשפט יגלו התחשבות ויעדיפו צווים אופרטיביים ממוקדים (כמו איטום) על פני ענישה כספית כבדה או הטלת קנסות יומיים, אשר נתפסים כצעדים חריגים.