תמ"ש 50359-12-21

תקציר

בית המשפט קבע כי אין לדחות אוטומטית את עתירת ההורים לשימוש בזרעו של בנם המנוח ר', למרות היותו קטין בעת מותו ושאיבת הזרע. השופטת טענה כי גילו, בגרותו וקרבתו של ר' לבגרות אינם צריכים להוות מחסום אוטומטי לבחינת רצונו בהמשכיות ללא תנאי. בית המשפט שוכנע, באמצעות עדויות ודו"ח של עובדת סוציאלית, ברצונו המפורש של ר' להמשכיות וברצונו להביא ילד לעולם גם לאחר מותו, למרות שלא היו לו הוראות כתובות. עדויות הוריו ואחותו של ר', כמו גם עדויותיהם של בן דודו וחבריו הקרובים, נמצאו כראיות מהימנות לרצונו. השופט הדגיש כי הוראות ברורות לא תמיד צריכות להיות בכתב, והוראותיו של ר' היו ספציפיות ווודאיות מספיק כדי שיכבדו. כמו כן, אושר מעמדם של הוריו של ר' ושל האם המיועדת, שנבחרה על ידי הוריו של ר', ובית המשפט סמך על כך שהם ימלאו את רצונו של ר'. השופטת הכירה במורכבות הנושא וקראה לבירור חקיקתי, אך בסופו של דבר פסקה לטובת ההורים והתירה להם להשתמש בזרעו של ר' להפריה. ההחלטה התירה שימוש בשתי מנות זרע עבור התובעת 3 ובמידת הצורך בשלוש מנות הנותרות עבור אישה אחרת שנבחרה על ידי הוריה של ר'. פסק הדין פורסם בעילום שם כדי להגן על הזהויות המעורבות.