פש"ר 18436-05-15

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל מחוסר תום לב. הסיבה העיקרית להחלטה זו נעוצה בהתנהלותו של החייב הן לפני הליך פשיטת הרגל והן במהלכו. החייב לא הוכיח כי החובות שצבר נעשו בתום לב, כנדרש בפקודת פשיטת הרגל. באופן ספציפי, בית המשפט מצא כי החייב לא היה שקוף, החביא נכסים ומסר הצהרות מטעות, לרבות הצהרה על חובות פיקטיביים. כמו כן, החייב לא הראה שינוי בהתנהגותו מאז הליך פשיטת רגל קודם, המשיך לשאת בהוצאות מופרזות ואי עמידה בהתחייבויות ההליך. חלוף הזמן מאז יצירת החובות לא נחשב כהצדקה מספקת לקבלת הבקשה, במיוחד נוכח יתר החששות לגבי התנהלותו של החייב. ככלל, הדגיש בית המשפט את חשיבות תום הלב ותקנת הציבור בהליכי פשיטת רגל, וההחלטה מהווה תזכורת לכך שלא נסבול ניצול לרעה של ההליך המשפטי.