ת"ע 56346-07-23

תקציר

השאלה המרכזית היא האם ניתן לבטל צוואה הדדית שנערכה לפני חקיקת תיקון 12 לחוק הירושה. התובע טוען כי הגישה המשפטית הקודמת מאפשרת לכל מצווה לשנות את צוואתו בכל עת, במיוחד כאשר אין הוראה המגבילה סמכות זו בצוואה עצמה. הדבר נתמך בפסיקות קודמות, כגון פרשות שפיר וזמיר, המדגישות את חופש הירושה ואת היעדר כל מניעה לשינוי צוואות הדדיות, במיוחד כאשר אין ראיות לכוונה משותפת לכך. מנגד, טוענים המתנגדים כי הצוואה ההדדית והסכם הממון הנלווה אליה מגבילים את יכולתם של הצדדים לשנות את צוואתכם, מה גם שההסכם קובע כי על בן הזוג שנותר בחיים לפעול על פי הצוואה מדצמבר 1985. עם זאת, השופט מציין כי גם ללא הסכם ממון, הפסיקה אישרה בדרך כלל את חוקיותן של צוואות מאוחרות, וחוק הירושה עצמו אוסר על ערבוב הוראות כספיות הן במהלך החיים והן לאחר המוות. לכן, קיומו או היעדרו של הסכם ממון אינו רלוונטי להחלטה. השופט מתייחס גם לטענה כי יש לדחות את הצוואה המאוחרת בשל עקרון ההסתמכות. הם מתייחסים לתיקון משנת 2005, שהונע מרצון להגן על עקרון ההסתמכות. עם זאת, מאחר שמדובר במקרה הנוכחי בצוואה שנערכה לפני התיקון, חלה הגישה המשפטית הקודמת, כפי שנוסחה בפרשת זמיר, המאפשרת שינוי צוואות הדדיות בהיעדר הוראות מגבילות. כמו כן, השופטת מדגישה כי נטל ההוכחה בדבר חוסר תום לב מוטל על המבטל וכי אין לראות בצוואה המאוחרת תרמית באופן אוטומטי. בהתייחסה למקרה הספציפי, מציינת השופטת את היעדר ההוראות המגבילות בצוואה ההדדית ואת אי ההוכחה כי המנוח לא ידע על השינויים שביצע המנוח. הם גם מדגישים את הנכסים המשמעותיים שהועברו למתנגדים במהלך חייו של המנוח. בסופו של דבר, השופט פוסק לטובת התובע, ושומר על תוקפה של הצוואה המאוחרת. ההתנגדות נדחית, והמתנגדים נדרשים לכיסוי הוצאות התובע בסך 80,000 ₪. ניתן לפרסם את פסק הדין בעילום שם.